Ortega y Gasset is known for his philosophy of life and his effort to propose an alternative to both realism and idealism. The goal of this article is to focus on an unfamiliar aspect of his thought. The focus will be given to Ortega’s interpretation of the advancements in modern mathematics in general and Cantor’s theory of transfinite numbers in particular. The main argument is that Ortega acknowledged the historical importance of the Cantor’s Set Theory, analyzed it and articulated a (...) response to it. In his writings he referred many times to the advancements in modern mathematics and argued that mathematics should be based on the intuition of counting. In response to Cantor’s mathematics Ortega presented what he defined as an ‘absolute positivism’. In this theory he did not mean to naturalize cognition or to follow the guidelines of the Comte’s positivism, on the contrary. His aim was to present an alternative to Cantor’s mathematics by claiming that mathematicians are allowed to deal only with objects that are immediately present and observable to intuition. Ortega argued that the infinite set cannot be present to the intuition and therefore there is no use to differentiate between cardinals of different infinite sets. (shrink)

Summary The article deals with the political thought of the young Spanish philosopher and intellectual, José Ortega y Gasset (1883?1955). The main aim is to examine to what extent his political thought was articulated in a systematic manner, and to understand if it was meant to be practically implemented. Ortega's political thought has been described as liberal on the one hand, and anti-democratic and conservative on the other. The disparities regarding Ortega's politics usually arise from his declarations, which aimed to (...) confront the changing social and political situation in Spain. To many researchers, these declarations seem incoherent, evolutionary, or ideas that can be directly deduced from the evolution of his philosophical theory. The extent to which Ortega's political theory was systematic will be understood through focusing on the role designed for the Spanish intellectuals in Ortega's declarations and works. Instead of considering his political thought in relation to either his philosophy or the political events and changing circumstances in Spain, I will attempt to examine how, during the years of his youth, his political declarations were always guided by a consistent feature with a practical political purpose: to challenge the Spanish intellectuals to promote social awareness of and reflection on the country's problems, and to consider potential solutions to these problems. (shrink)

הייתכן לדבר על השתיקה כשפה? במסע ארוך המשתרע על שבעה עשר פרקים מנסה המחבר להתמודד עם התפיסה המקובלת בימינו, לפיה השתיקה האנושית היא שפה פרטית, פנימית ואינטימית, כזו הנגישה רק לאדם כיחיד. תחילת המסע להתגברות על תפיסה זו מצוי בבחינה מחודשת של הרציונאליזם ואידיאל האינדיבידואליות המודרני בזיקה עם הגישה שלנו אל השתיקה האנושית. בעוד ששפת המילים מוגדרת כשפה המשקפת את העולם, המהווה תמונה של המציאות, שפת השתיקה מתוארת כשיקוף של הפרטי שרק היחיד ככזה יכול לגשת אליו. האומנם השתיקה היא שפה (...) פרטית? רגעים של שתיקה נחשפים במהלך הספר כחלק מהדיאלוג של האדם עם עצמו, עם הזולת ועם מכלול המציאות שמסביבו. ניתוח היחסים בין התחזקות האמונה המודרנית בפוטנציאל הרציונאליזם ו/או מדע האדם לבין תהליך הגדרת השתיקה כשפה פרטית עומד במרכז הדיון. האמונה בכוחן של המילים לשקף ולשלוט על המציאות כמו גם האמונה בכוחו של מדע האדם לתאר באופן אובייקטיבי/מדעי את האדם כסובייקט אנושי ניצבים למבחן מחודש. מטרת הדיון לאפשר לשפת השתיקה לחשוף עצמה כשפה שאיננה פרטית, כשפה של דיאלוג של האדם עם עולם החיים ו/או המציאות האנושית שהוא חלק בלתי נפרד ממנו. היחס של החברה לשפת השתיקה כמו גם יחסה לשפת המילים הוא שיקוף של יחסה לתפקידו של האדם החי בה. הגדרת השתיקה כשפה פרטית מהווה חלק מתהליך ההתעצמות ההיסטורי של ניכור האדם מעצמו ומעולם החיים שהוא חלק ממנו. שתי סוגיות מרכזיות השזורות זו בזו ושמופיעות לאורך כל פרקי הספר: סוגיית הניכור החברתי ובחינה מחדש של החלק של הרציונאליזם בהתעצמות תחושת הניכור של האדם המודרני. (shrink)

In traditional societies the relationship between the group members was more personal and less individual. Most societies were patriarchal, hierarchical and static and most people understood themselves according to their social position. Only a small minority of the members tried to differentiate themselves from the collective in order to follow their potential of individuality. In modern times the social relations became less personal and more individual and the ideal was to allow every citizen to strive for accomplishing his special vocation. (...) The ideal of the vocation of man was presented in the writings of many philosophers and it reflected social, technological and scientific changes. Kant’s ideal of autonomic reason and Nietzsche’s ideal of authenticity were the two ideals of individuality. The first aim of this paper is to reexamine the limits of these ideals by following the ideas of different writers and to convince that this historical change should be conceived as the burden of individuality. The second aim is to rethink the relation between the imperative of individuality and the status of metaphysics in the writings of modern philosophers. (shrink)